פוסט ראשון בחיים
" כל הנקודות כבר מתחברות לקו
משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו"
(דני רובס, משהו חדש מתחיל)
וואאוו…
מאיפה מתחילים?
כנראה שמההתחלה.
הכל התחיל מבתיה עוזיאל… זיכרון ילדות מתוק.
עוד לפני תקופת האינטרנט, הכבלים או ה- VOD… אפילו לפני המצאת הוידאו…
(כן, כן… אני באופן רישמי כבר לא ילדה).
אמי ואני יושבות, בציפיה, דרוכות מול הטלויזיה, שעוד שידרה בשחור לבן, מצפות לתחילתה של התוכנית האהובה עלינו – בתיה עוזיאל…
במהלך התוכנית, אימי רושמת על נייר את כל ההסברים, החל מרשימת החומרים (תבנית ביצים, גליל נייר טואלט, דבק מקמח ומים) ואני מנסה להפנים את שלבי העשיה.
ובסוף התוכנית, שתינו עמלות במרץ על מוצר מעשה ידיינו, שאחר כך יפאר בגאוה את המדף בסלון…
כל חיי סבבו סביב יצירה.
גם במקומות הכי שיגרתיים ואפורים, מצאתי את הנקודות שאפשר לקשט, לצבוע ולשמח ביצירתיות.
אבל משום מה – כשנדרשתי לבחור במקצוע – בחרתי במנהל עסקים… למה?
כי צריך להפריד…
תחביב לחוד ומקצוע לחוד – צריך סדר בבלאגן – וכי עם תחביב לא הולכים לבנק…
אך כפי שאמר המשורר הידוע (דני רובס) – " דברים קורים תמיד בזמן נכון… " והזמן הזה הגיע.
גיל 38!
גיל נהדר, בו הפסקתי לפחד, והפחד פינה את מקומו לאתגרים חדשים ולבחירה מודעת באופציה הפחות מתבקשת.
אז עזבתי עבודה בהיי טק, והחלטתי להפוך את התחביב למקצוע.
אני צועדת את צעדי הראשונים בתחום, מתרגשת מכל הצלחה ומשתדלת לקבל בהבנה גם כשהתוכנית לא יוצאת לפועל בדיוק כפי שתיכננתי.
לומדת מטעויות, מפנימה תובנות ומסתכלת קדימה.
מרגיעה את עצמי, מאמינה בעצמי, ומקווה שבעבודה קשה, והמון אהבה, אצליח במשימה שהצבתי לעצמי.
בינתיים אני קמה כל בוקר עם שיר בלב – וכרגע זה מספיק לי.
נשיקות,
אפרת חפץ.